יום שלישי, 24 ביולי 2012

'כשיאיר פגש את רוני'



אירוע ייחודי בערב טו' באב


סיפורי אהבה במחתרת – מכתבי אהבה, קטעי משחק וסרטים.

מאחורי החזות הנועזת של לוחמי המחתרת, חבויה רגישות נוגעת ללב ורצון לחיות את החיים במלואם.

לצד הקשיים, הרדיפות, סכנת החיים והמסירות ללא גבול לעם ולמולדת, הם ביטאו מחויבות להקמת בית ומשפחה.

אנו מזמינים אתכם לגלות את סיפורי האהבה השזורים בתוך סיפורי הגבורה.



האירוע יתקיים במוזיאון לח"י, רחוב שטרן 8 , שכונת פלורנטין, תל אביב.

יום חמישי, 2/8/2012, יד' באב תשע"ב.

בשעות 18:00 ו19:30, שני מחזורים של כשעה כל אחד.

יש להזמין מראש מקומות – בטלפונים – 03-6820288, 03-6837582.

מחיר כרטיס כניסה – 30 ₪. (המחיר כולל סיור במוזיאון לפני או אחרי המופע).

נשמח לראותכם,

מוזיאון לח"י – בית יאיר

המדרשה לאומית – ע"ש רינה מור



יום שני, 23 ביולי 2012

זמן לאהבה




ביום שישי, 3/8/2012, ט"ו באב תשע"ב, בשעה 11:00, הנכם מוזמנים לפתיחת תערוכה חדשה:

'זמן לאהבה' – תערוכת ציורים של ורדית בארי

ורדית בארי, אם לשני בנים בוגרים, בעלת תארים בחינוך, תולדות האמנות ומוזיאולוגיה ממכללת תל-חי ואוניברסיטת תל-אביב, היא אמנית רב תחומית, מלמדת ומטפלת בהבעה יצירתית.

ורדית יוצרת בסטודיו שלה- "סטודיו מאודי", במושב רמות.

ורדית בארי, אישה, אמא ואומנית - שלושת מרכיבים אלו נותנים לנו הצצה לעולם דמיוני וקסום בסדרה של ציורים צבעונים, בעלי שכבות רבות המסתירות ומגלות סיפור.

היצירה היא תהליך של בריאה, שלב אחר שלב, צעד אחר צעד כמו תינוק שנולד. גם אצל ורדית ההתחלה הייתה מלווה בכאב וקושי אבל בד בבד חל תהליך של התחזקות, התבגרות, השלמה ואהבת החיים, הטבע והצבע. אהבה ויצירה לא יכולות זו בלי זו, אם אחת חסרה השנייה לא תופיע.

שם התערוכה: "זמן לאהבה", האהבה היא התשובה היחידה לרגשות כמו כאב, חולשה, פחד, כעס, תסכול ויגון. העבודה על היצירות ועל התערוכה, משכיחה את הרגשות האלו ומכניסה אור, שמחת חיים, חדוות יצירה, תקווה, עיסוק יום יומי הממקד את תשומת הלב והאנרגיה במקום טוב פעיל ויוצר.

ורדית יוצרת על מנת לחיות וגם להפך חיה על מנת ליצור, היצירות שלה הן עבודות אישיות, סיזיפיות, עמלניות, הדורשות השקעה רבה; תכנון, בחירה, הנחת שכבה על שכבה, קו על קו ונקודה ליד נקודה. היצירות נועדו לרגש, לרתק ולעניין את הצופים ואצל ורדית, עבור צופה אחד ומיוחד - בנה ענבר.

היצירות נועדו על מנת לפתוח את השער בליבו של בנה, שנותק ממנה בשנים האחרונות. היצירות הן גשר בין עולמות: העולם האישי שלה, המיוצג ברוב הציורים כשעון חול מרכזי ובין העולם החיצוני המצוי משני צידיו של שעון החול, עולם של טבע וחופש.

המוטיב המרכזי בציורים הוא שעון החול, המייצג את הזמן החולף לבלי שוב, אבל לפעמים הוא נראה כגביע, לעיתים זהו גוף אישה בעל קימורים, רחם האוצר בקרבו עובר, לפעמים הוא תפוח, נחל, או עץ, תמיד בקווים עגולים ונשיים. לעיתים נדמה שזו רקמה צבעונית מופלאה, שטיח שנרקם בשקדנות ואהבה אין-קץ. אין ספק, שזה סיפור המסופר בקול נשי, שאוצר בתוכו את העדינות והרגש יחד עם המסירות והנחישות, ההקפדה ותשומת הלב לפרטים הקטנים, אשר יחד עם המסר הנוקב והמוטיבים הסמליים, תוך השימוש בצבעים העזים, מציג עוצמה נשית מרטיטה, שאי אפשר להישאר מולה אדיש.

בחרתי להציג את ציוריה של ורדית במוזיאון לח"י משום שבכל ציור יש מעין סוד, חידה שיש לפענח ולגלות. רב הנסתר על הגלוי ולכן, כל אחד יכול לפרש את הציור בצורה שונה, מתוך המיית לבו. לאנשי המחתרת היו סודות רבים וחלקם שומרים עליהם עד היום. חשיפת הסיפורים דומה לחשיפת השכבות השונות בציור, הרמזים, הסמלים והרגשות המסתתרים בהם. יש לורדית ציורים רבים המבטאים רצון בחופש ובשחרור, בדומה לכמיהתם של הלוחמים, שנלחמו לחירות ישראל. בחלק מהציורים מופיעים כבלים, חומות, סורגים ואילו בחלקים אחרים אפשר לראות מוטיבים צמחיים: עלים, פרחים, זרעים ופירות, אשר מבטאים את החופש, הטבע והרצון בהמשכיות.

הציור מזמין אותנו להתקרב, לגלות מה מסתתר בו, ממה הוא עשוי, יש בו חידה, אין לו התחלה או סוף ולא תמיד ברור מהו הכיוון הנכון לתלות אותו. אני מזמינה אתכם לבוא לגלות ולהתרגש, לפתור את החידות, לנחש את סופו של הסיפור. אני מקווה שתערוכה זו תגשר על הכאב, המרחק והזמן.


ניתן לראות את הציורים באתר הפייסבוק של ורדית:
http://www.facebook.com/media/set/?set=a.3174185288202.107940.1672655307&type=3

ענבר קוונשטוק

מנהלת מוזיאון לח"י





יום שלישי, 3 ביולי 2012

 יצחק שמיר איננו עוד...


יצחק יזרניצקי, לימים שמיר, נולד ב-1915 בעיירה הפולנית רוז'ינאי, להורים ציונים שומרי מסורת. בגיל 14 הצטרף לתנועת בית"ר התחנך בבתי הספר של "תרבות" וסיים את לימודיו התיכוניים בגימנסיה העברית בביאליסטוק. לאחר מכן החל ללמוד משפטים באוניברסיטה בורשה. בשנת 1935 הפסיק שמיר את לימודיו ועלה לארץ ישראל. בהגיעו לארץ החל בלימודי מדעי הרוח באוניברסיטה העברית, אך תוך זמן קצר התמקד בפעילות במחתרת האצ"ל.
ב-1940 בעקבות הפסקת פעולות האצ"ל נגד הצבא הבריטי פרש מן הארגון והיה שותף בהקמת מחתרת לח"י בהנהגתו של אברהם (יאיר) שטרן. את כינויו המחתרתי "מיכאל" בחר בהשראת מייקל קולינס, איש המחתרת האירית. ב-1941 נעצר שמיר על-ידי הבריטים ונכלא במחנה המעצר "מזרע" בעכו. שנתיים מאוחר יותר, לאחר הירצחו של יאיר על ידי הבריטים, ברח והפך להיות אחד ממפקד לח"י. יחד עם נתן ילין מור וישראל אלדד הקים את מרכז לח"י שריכז את הפעילות הארגונית של המחתרת והיה אחראי לזרוע הלוחמת.
ב-1946 נעצר שנית והוגלה לאריתריאה שבאפריקה, גם משם ברח כעבור שלושה חודשים. שמיר חזר לישראל ימים ספורים לאחר קום המדינה במאי 1948, עם פירוק המחתרות.
ב-1955 גויס למוסד ופעל כסוכן באירופה. ב-1970 הצטרף לתנועת "חרות", בראשותו של מנחם בגין והתמנה לראש מחלקת העלייה ולאחר מכן לראש מחלקת הארגון. ב-1973 נבחר מטעם מפלגת הליכוד לראשונה לכנסת, והיה חבר בוועדת החוץ והביטחון.
אחרי המהפך ב-1977 נבחר ליו"ר הכנסת. במסגרת תפקידו אירח בכנסת את נשיא מצרים, אנואר סאדאת. ב-1980 התמנה לשר החוץ בעקבות התפטרותו של משה דיין.
באוגוסט 1983, בעקבות פרישתו של בגין מהחיים הפוליטיים, נבחר שמיר לראש הממשלה ולמנהיג הליכוד. אחרי הבחירות לכנסת ה-11 ב-1984, הקימו הליכוד והעבודה את ממשלת האחדות הלאומית. על-פי הסכם הרוטציה, שימש שמיר כשר החוץ וממלא מקום ראש הממשלה ולאחר שנתיים הפך לראש הממשלה, כאשר החליף את שמעון פרס. בתקופת כהונתו הזו כראש ממשלה פרצה האינתיפאדה הראשונה.
אחרי הבחירות לכנסת ה-12 ב-1988 הוקמה ממשלת האחדות השנייה בראשות שמיר, הפעם ללא רוטציה. בזמן מלחמת המפרץ הראשונה בחורף 1991, הנהיג שמיר מדיניות של איפוק, שזכה בכך להערכה רבה מארה"ב. בתום מלחמת המפרץ ותחת לחץ אמריקאי כבד, יצא שמיר בראש המשלחת הישראלית לוועידת מדריד באוקטובר 1991. במהלך הוועידה ובשיחות המשא-ומתן שנוהלו לאחריה, התווה מדיניות של האטת המשא-ומתן, מתוך רצון להימנע מוויתורים ושמירה על ההתיישבות הישראלית בשטחי יהודה, שומרון ועזה.
בבחירות לכנסת ה-13 ב-1992 ניצחה מפלגת העבודה בראשות יצחק רבין לקראת הבחירות ב-1999 הודיע שמיר כי הוא פורש מהליכוד.
ביולי 2011 הלכה לעולמה רעייתו שולמית שמיר ז"ל, לה נישא ב-1944. היא הייתה בת 88 במותה. לבני הזוג שני ילדים וחמישה נכדים.

יהי זכרו ברוך