יום שלישי, 29 ביולי 2014

אירוע ייחודי בערב ט'ו באב

  "לאהוב, ללכת עד הסוף עם נטיית הלב, לא להביט ימין או שמאל, לצעוד בלי פחד בדרך לא דרך. יש שאומרים לי משוגע עזוב!
צעד אחר צעד לעבר המטרה, להשגת החלום. הצעדים מתגברים הקצב הופך מהיר: אחת שתיים, שלוש, אחת שתיים שלוש, אחת שתיים שלוש... שורות של לוחמים מסודרים בשלשות - גברים, נשים, צעירים, מבוגרים מצטרפים לריקוד החיים - ריקוד משוחרר בארץ חופשית."

קטע מתוך ההצגה "אהבה בין השורות", שתתקיים בערב ט'ו באב.



מחזה מקורי המבוסס על סיפורי אהבה  של לוחמות ולוחמי חרות ישראל ( לח"י). חוויה תיאטרלית ייחודית בה השחקנים הם חלק מהקהל, ההצגה אינה על במה והמוזיאון הוא התפאורה.

 8 שחקני תיאטרון "הכרכרה"  יציגו מחזה המבוסס על מכתבים של אברהם 'יאיר' שטרן לרוני וסיפורי אהבה של לוחמים ולוחמות במחתרת.

בין השורות חבויים כינויי אהבה, סודות ולבטים, אהבה עצומה לארץ ולאדמה, תקווה וחלום על מדינה חופשית. במכתבים נחשפת תשוקתם של חברי המחתרת לחיות ולאהוב גם בעיצומו של המאבק המסוכן בבריטים, כשכל יום עלול להיות יומם האחרון.

האירוע יתקיים בערב ט"ו באב, יום ראשון,  10/8/14, במוזיאון לח"י, רחוב אברהם שטרן 8 תל-אביב.  תתקיימנה שתי הופעות: ב- 18:00ו 20:00.
מחיר הכרטיס:  30 ₪.
 טלפונים להזמנות  03-6820288     03-6837582      


צילם דן חן

אנשי לח"י עונים: המדינה שקיווינו לראות

אנשי לח"י היו מאוחדים תחת הרעיון של גירוש השלטון הבריטי והקמת מדינה יהודית, אבל לא כולם יודעים שבתוך המחתרת היו פלגים ודעות פוליטיות שונות.
לאחר שהגשימו את חלומם ויצאו מהמחתרת פנו הלוחמים  כל אחד לדרכו על פי השקפת עולמו. דעותיהם באו לידי ביטוי לפני מספר שנים כאשר נתבקשו כמה מוותיקי המחתרת לענות על שאלות ביחס למדינה כיום, החותם שהשאירו, הטעויות, המחתרות האחרות ועוד. בחודשים הבאים נביא לכם מספר שאלות ותשובות שממחישות, בין השאר, שבמבט רטרוספקטיבי לכל אחד מחברי לח"י יש את לח"י שלו.
  
איזו מדינה קיוו אנשי לח"י לראות?

חיים בן ישראל: מדינה מאוחדת המשמשת בית ובה עליה לשאר יהודי העולם, שתטופל ע"י יושביה לתפארת עם ישראל ומסורת ישראל.

אליעזר בן עמי: חברי לח"י היו מקבוצות שונות ובהשקפות בלתי אחידות בקשר לסוג החברה והמשטר שבה תתנהל המדינה היהודית אך בדבר אחד היו מאוחדים והוא: שיש להקים לעם היהודי מולדת ריבונית ועצמאית בגבולות המנדט שבריטניה קיבלה ממדינות ההסכמה בתום מלחמת העולם הראשונה והתואמות את הצהרת בלפור, דהיינו שטח פלשתינא (א"י) כולה, כולל ממלכת ירדן דהיום. מדינה כזו קיווינו לראות.

מלכה בנטוב: המדינה שאני כחברת לח"י קיוויתי לראות היתה מדינה יהודית עם רוב יהודי ברור ומוחלט ולו גם בגבולות מצומצמים מאלה שבהווה. חשוב היה לי שתהיה זו מדינה דמוקרטית ושבה המיעוט ייהנה מכל הזכויות שמיעוט זכאי להן (כשם שאנחנו היהודים דרשנו את זכויות המיעוט שהגיעו לנו בכל ארצות פזורינו).

יעקב בנאי: מדינת ישראל בגבולות המנדט בעלת משטר דמוקרטי, צדק סוציאלי ובלי פערים חברתיים. הדברים הוגדרו ע"י יאיר בעיקרי התחייה, סעיף י"ב: משטר הצדק – הקמת משטר חברתי בכוח מוסר ישראל והצדק הנבואי. במשטר זה לא יהיה רעב ומובטל, בו יחיו חיי אחווה, כבוד ורעות כל בני האומה באשר הם בניה, אור ומופת לגויים".

דוד שומרון: שאפנו לגרש את הבריטים ולהקים מדינה עברית על כל שטחה של ארץ ישראל. באשר לאופייה של המדינה המיוחלת , רצינו שהיא תהיה דמוקרטית, אבל  היו בינינו שאמרו: "לא אכפת לי איזה משטר יהיה, העיקר שזו תהיה מדינה עברית. אחרי שתקום- יחליט העם איזה משטר הוא רוצה."